<h1>ראבי"ה סימן ר"ה</h1>
<h2>דף מז:</h2>
פרק במה טומנין. במה טומנין ובמה אין טומנין אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחים בין יבשים ולא בתבן ולא בזגים ולא במוכין ולא בעשבים בזמן שהם לחים אבל טומנין בהם כשהם יבשים. וטומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת של פשתן ורבי יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה. ומסקינן היכא [דמוליד] לה לחמימות אסור ואי אוקמי קמוקים שרי. והיכא דקפיד [לא] יפרוס בגד דסתורד אמיא, שאתי לידי סחיטה, אבל פרונקא שלא קפיד שרי. ומוכין שטמן בהם אסור לטלטלן. גרסינן בירושלמי [שבת פ"ד ה"א] כל דבר שמרחיקין אותו מן הכותל אסור לטמון בו [וכו'] אתיב רבי שמי הרי סלעים מרחיק אותן מן הכותל מעתה אסור לטמון בהן אמר רבי יוסי לא מפני שהסלעים מרתיחין אלא מפני שעושין חלודה והן מלקין ארעיתו של כותל והא תני אין טומנין [בסלעים] תפתר בסלעים של כסף, ומסיק התם דבשל זהב ושל נחושת טומנין. ומיכן ראיה להך דמפרשי רברבתא בגמרא דידן בפרק לא יחפור [ב"ב י"ט ע"א] משום שמשתכי שמעלים חלודה, ולא משום חום, מלשון דשתיך טפי. הלכך מותר להטמין באבנים, אפילו ליתא לדחנניא. ואנן קיימא לן כחנניא, כדפרישית לעיל, [ו]שרי לאטמוני אפילו בדבר המוסיף הבל.
